גביהא בן פסיסא ותחיית המתים

אמר ליה ההוא מינא לגבי(ה)?[ע]?א בן פסיסא. וי לכון חייא דאמריתו. מיתיא חיו. דחיו מיתין דמיתין חיו. אמ' ליה. וי לכון חייביא דאמריתו. מיתייא לא חיו. דלא הוו הוו דהוו# לא כל שכן. #אמ' ליה. חייבא קרית לי. השתא קאיינא עלך ובעיטנא בך ופשיטנא לה לעקמומיתך מינך. אמ' ליה#. אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול.

מקור: http://hebrew-treasures.huji.ac.il/

פירוש:

תיארוך פסקא זו בעייתי מאוד. לפי רפאל הלפרין, גביהא בן פסיסא הוא מתקופת שמעון הצדיק. זאת אומרת שהוא פרוש מתקופת בית שני ולא בדיוק תנא. הרפורד רואה בגביהא בן פסיסא דמות אגדתית ולא היסטורית. מבחינת הלשון, יש לציין שרק המשפט האחרון כתוב בשפת התנאים: "אם אתה עושה כן רופא אומן תקרא ושכר הרבה תטול". חוץ ממפשט זה, הכול בשפה ארמית מאוחרת.

הרפורד עיין בפסקא זו בספרו עמ' 281 בסעיף שהקדיש למינים גנוסקיים וראה בה הוכחה שהגנוסטים דחו את תחיית המתים. כתיבה מאוחרת של הטקסט מתאימה לעובדה היסטורית שבעת האמוראים כבר נתעלמו הצדוקים ולכן רק נשארו הגנוסטים לדחות את האמונה בתחיית המתים. לחיזוק טענה זו, יש לציין שאין ציטוט המקרא בכל הקטע, עובדה שמתאימה יותר להכרה המעטה של הגנוסטים בתנ"ך.

בכל זאת, אפשר לראות בטקסט זה כתיבה עתיקה, שתורגמה מחדש בלשון מאוחרת בתקופת האמוראים. במקרה זה, המין הוא צדוקי ולא גנוסטי. האיום של המין כלפי גביהא בן פסיסא הגיוני מאוד אם מהווים שמדובר בצדוקי, הקשור לרשות המקדש והמעורב לשלטון החשמונאי. יש לו כוח רשמי לבצע את איומו האלים.